“I was happier when I wasn’t the president,” Johnson said. “When you gotta make trades, you’re not happy."

אבל הדרך בה בחר להודיע את התפטרותו היתה מוזרה. האם אמנם הוא הרגיש 'לא נוח' להיפגש פנים-אל-פנים עם ג'יני באס?

אני מתחיל לחשוב שאמנם כך. למג'יק יש יותר מדי MENCH בנפשו וגופו והוא – פשוטו כמשמעו – מרגיש לא נוח לפגוע באנשים ולאכזב אותם. אולי הוא אפילו מכיר כמה רחמן הוא, וחשש שג'יני תשכנע אותו לשנות את דעתו.

כנראה שהוא לא אהב את הג'וב החדש שלו מלכתחילה. זה נשמע כך מההודעה הישירה והקולעת שלו. ממש כמו ילד הוא אמר: "אני לא אוהב את הג'וב הזה שאני עושה. אני רוצה שוב להרגיש מאושר".

הוא כנראה היחיד שיכול היה להיות כה ישיר – וכנראה אמיתי –  ולצאת מכך ללא חבורה. כל נשיא קבוצה אחר אחראי על פעילויות כדורסל שהיה אומר שהוא עוזב כי האחריות שמוטלת עליו לא מקרובלת עליו ושהוא מעדיף לעזוב, ולחור להיות מאושר היה חוטף על כך באבי-אביו מ-"למה שלא תלך לקטוף כותנה בחודש יולי באלבאמה ואז נדבר" עד "מי ביקש ממך לקבל את הג'וב? ישנם בעולם מאה מיליון אנשים שהיו מוכרים את אשתם עבור ג'וב כזה…"

אבל כשמג'יק אומר זאת הדבר מתקבל כמעט באהבה, ורבים אפילו הצדיקו את צעדו – כולל בערך חצי מגולשי האתר.

אם תעקבו אחרי מסיבת העתונאים שלו מילה במילה תגלו עוד דברים מעניינים כגון נפשו העדינה של מג'יק, והקושי שלו לפגוע ולהכאיב לאנשים:

למשל:

“The backstabbing, the whispering. I don’t like that. I don’t like a lot of things that went on that didn’t have to go on.”

הדיבורים מאחורי הגב. הליחושים, השמועות.

הוא גם לא רצה להיות זה שיפטר את לוק וולטון. הוא לא רצה להיות המחליט אם כן או לא:

“She gave me the power; that is the same page. I could have done anything I wanted to, tomorrow. But I decided tostep down,” he said.

והוא רצה את היכולת והחופש לטוויט ולדבר חופשי עם AD למשל ללא החשש של עונש:

“The fines and the tampering and the this and the that, I can’t help young men who want me to help them, or I can’t tweet out. Like Russell Westbrook, that was a great feat the other day. I couldn’t even tweet it out to say, ‘Hey, congratulations.’ If I had did that, everyone would have said, ‘He’s tampering.’ I don’t like that. I like to be free.”

 

הוא רצה את החופש להריץ את הלייקרס כרצונו, לדבר כרצונו, ולדבר אל שחקנים כרצונו מבלי להיות כל הזמן תחת הזכוכית מגדלת של הליגה או העתונאים.

הוא כנראה הרגיש חנוק ממש, אחרת לא היה אומר שהוא רוצה להרגיש מחדש כמו "FREE BIRD".

לנו קשה להבין זאת. אף פעם לא היינו אלופי מכללות, אלופי NBA, MVP, והשחקן הטוב ביותר ביקום, כפי שהוא היה (אוקיי, עם לארי בירד) איזה תריסר שנים, והיום יושבים על יותר כסף משנצטרך משך 5 דורות של צאצאים. אז מי צריך את הפרשר הזה, את איסור הדיבור, ואת הנזיפות בעתונים ובטלוויזיה על שגיאות שעשה?

הכל טוב ויפה. אני מבין את מג'יק. הוא פוסי-קאט. לא נעים לו לפגוע באנשים. לא נעים לו לעשות טריידים ובכך לפגוע במשפחות וילדים הלומדים בבתי ספר שאליהם התרגלו.

אבל…

אדם בגילו, עברו, ונסיונו, היה צריך לחשוב על כל אלה לפני שחתם על חוזה לנהל את הלייקרס. מה, הוא לא ידע שכ'בוס' כל-יכול של הלייקרס הוא יחתוך שחקנים ויביא שחקנים? שיפטר ויעסיק? מה הוא חשב? שיישב בשורה הראשונה עם כוכב הוליוודי אחר כל ערב ויחזה בלייקרס הנפלאים מנצחים?

2. וג'יני? הנה מה שכתבה היום כתגובה על ההתפטרות של מג'יק: